בית המשפט הכריע שלא בהתאם לצוואת אחד מבני הזוג

פסק דין שמדגים כמה חשוב לדעת מה הן זכויותיכם במשק בכל רגע נתון ומהי הדרך בה ניתן להעבירם לדור ההמשך

לאחרונה (נובמבר 2016) ניתן פסק דין בו הכריע בית המשפט שלא בהתאם לצוואת אחד מבני הזוג שקבעה בבירור שהמשק יועבר לבתם בבוא היום.
באותו המקרה, ערך המנוח צוואה בה הוריש את זכויותיו בנחלה לאשתו, תוך התנייה כי לאחר אריכות ימיה של אשתו יועברו הזכויות לבתם המשותפת.
בשלב הראשון (העברת המשק לאשתו) הכל “עבר חלק” כביכול, אבל החל מרגע פטירת אשתו הדברים החלו להשתבש.
כזכור, העברתן של זכויות במקרקעין על-ידי חברי אגודה חקלאית, בין אם בחיים ובין לאחר פטירתם, כפופה להסכם מול בעלת הקרקע – רשות מקרקעי ישראל (רמ”י).
לפי הדין, בהתאם להסכם שהיה קיים בעת פטירת המנוח בין האגודה השיתופית, רמ”י ובין הסוכנות היהודית (המכונה הסכם משולש), הזכויות במקרקעין כלל אינן חלק מעזבונו של המנוח והעברתן נעשת בהתאם להוראות הקיימות באותו הסכם. באותו המקרה, הזכויות אכן הועברו לאשתו מכח ההסכם המשולש. כלומר, על פניו באותה עת לא נגרם כל נזק. אך, החל מכאן הדברים החלו להשתבש.
המנוחה לא הותירה אחריה צוואה, ובעת פטירתה לא היה יותר תקף ההסכם המשולש אלא הסכם בין האגודה השיתופית לבין רמ”י (המכונה הסכם דו צדדי).
אם לא די בכך, המנוח והמנוחה התעלמו מזכויות נכדם (בנו של בנם שנפטר).
באותו המקרה, ההסכם הדו הצדדי יצר מדרג בהעברת זכויותיו של חבר האגודה שנפטר, ולפיו תועברנה זכויותיו כבר רשות במשק לבן הזוג הנותר בחיים; ככל שלא קיים בן זוג בחיים, אך הוא הותיר אחריו ילד אחד, תועברנה הזכויות לאותו ילד בכפוף לכך שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק; ככל שהותיר אחריו יותר מילד אחד, תועברנה הזכויות לאחד מילדיו אשר מוכן ומסוגל לקיים את המשק, ובהעדר הסכמה בין הילדים באשר לזהות הילד אליו תועברנה הזכויות, יכריע בכך בית המשפט.
יצוין שבהתאם לעמדת רמ”י ובהתאם לרוחו של חוק הירושה – צאצאיהם של ילדי בר הרשות (כלומר הנכדים) נכנסים בנעלי הילדים.
מכאן שעל מנת לקבוע את גורל הזכויות במשק, נדרש בית המשפט להכריע בשאלה מי מבין ילדי המנוחה (בתה והנכד) מוכן ומסוגל לקיים את המשק, וזאת מבלי ליישם את הוראות הצוואה. באותו מקרה, נקבע כי היות שאין לאף אחד מבין יורשי המנוחה יתרון מובהק לפיו יועבר לידיו שרביט המשך קיומו של המשק, הרי שנסללה הדרך להפעלת שיקול הדעת השיפוטי באשר לגורל הזכויות במשק. בפועל, נתן בית המשפט לצדדים את האפשרות להגיע להסכמה באשר לגורל הזכויות במשק, בטרם הוא יידרש להכריע.

שורה תחתונה – ככל שהצדדים לא יכריעו ביניהם, ידרש בית המשפט להכריע בזכויות במשק בהתאם לדין הקיים בעניין ובלי ליישם את צוואת המנוח ורצון המנוחה שחפצו שהזכויות יועברו לבתם בלבד.
על קצה המזלג, המסקנה המשולשת מפסק הדין היא:
1. הצורך להתאים את הצוואה להסכם המשבצת או להסכם המשולש הקיים בקשר למקרקעין – או לכל הסכם רלבנטי אחר הגובר על הוראות הצוואה.
2. הצורך לבחון את השינוים שחלים במרוצת השנים בזכויות במקרקעין ולעקוב אחר השינוי בזכויות. באותו המקרה, שנתיים לאחר פטירת המנוח, ועוד בחיי המנוחה שונה נוסח ההסכם והשתנה מהסכם משבצת להסכם דו צדדי שאף הוא מתחדש מעת לעת.
3. הצורך לערוך צוואה על-ידי שני בני הזוג. באותו המקרה הניחה המנוחה שאין עליה לערוך צוואה שכן העברת המשק הוזכרה בצוואת בעלה, וטעות הייתה בידה.

*אין באמור באתר כדי להוות ייעוץ משפטי