הסדר הנושים של דנקנר מול הבנקים כפי שסוקר בעיתונות הינה הזדמנות מעניינת לבחון את האיסור על ביצוע עסקאות בירושה עתידה.

בשנתיים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים התייחסה העיתונות הכלכלית בהרחבה להסדר הנושים של נוחי דנקנר עם הבנקים.
דנקנר תואר כמי שאמור לשלם את חובותיו עד יום מותו, וכאשר ילך לעולמו נקבעו תנאים לתשלום החוב גם מתוך עזבונו (דמרקר 28.6.2016).

מצד אחד – זה מתבקש. הרי כל חוב הקיים לאדם בעת מותו אמור להיות "מכוסה" על-ידי עזבונו.
אז עולה השאלה – מדוע טרחו לציין זאת במפורש?
בעניין גם עולה גם התמיהה: האם מדובר בעצם בעסקה בירושה עתידה? כאשר האחרונה בטלה בהתאם לחוק הירושה.

כדאי לתת את הדעת על כך שבסעיף 8(א) לחוק הירושה קבוע מפורשות ש"הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים".
הכוונה כמובן היא למצב בו אדם מתחייב בהסכם בדבר ירושתו – להבדיל מאדם שעורך צוואה כדין.

בנוסף, קיימת סבירות שדנקנר אף התייחס בהסדר הנושים לנכסים שהוא עתיד לרשת ממשפחתו. סוגיה שאף היא נכנסת לגדרי סעיף זה לחוק הירושה, שכן מדובר ב"הסכם בדבר ירושתו של אדם". לכן, סעיף זה לחוק רלבנטי כנראה לא רק לענין ירושתו של דנקנר עצמו אלא גם לירושה שהוא עתיד לקבל.

חשוב לזכור שהוראת החוק נועדה בין היתר לשמור על זכותו החשובה של המצווה (המוריש, במקרה הזה דנקנר) לחזור בו מצוואתו ולשנות אותה, בכל עת, בהמשך חייו; ומאידך לאזן בין זכות זו לבין זכותו של המצווה כמו כל אחד להתקשר בחוזים כראות עיניו.
חשוב לציין כי לאורך השנים פורשה הוראת חוק זו בצמצום רב.
לצד כל זאת, לא ניתן התעלם מכך שכל הסכם – תהיה כותרתו אשר תהיה – הסכם בכתב או בעל-פה – הינו הסכם עליו חל סעיף זה לחוק הירושה, ועל כן עשוי להתבטל במידה שמהווה עסקה אסורה בירושה.

זה קריטי כמובן עבור מי שמסתמך על התחייבות כזו (במקרה זה הבנקים). אבל זה יכול להיות במקרים אחרים: בן משפחה, שותף עסקי, לווה ועוד, אשר לא היה רוצה לגלות רק לאחר מותו של המוריש (לעיתים עשרות שנים רבות לאחר מכן) כי ההתחייבויות בטלות.

ימים יגידו מה יהיה על הסדר הנושים של דנקנר. על פניו ניתן רק להניח שעורכי הדין של הבנקים – הבונים על החזר חובותיו של דנקנר – השכילו לבנות קונסטרוקציה משפטית שתחזיק בבוא היום.

*** יצוין, כי הדברים נכתבו בהתבסס על תיאור הדברים בעיתונות מבלי שהייתה לי גישה ישירה להסדר הנושים.